זה לעומת זה
מאבק איתנים של כוחות הקדושה מול הסטרא אחרא
מאבקו של מרן הסבא קדישא מרוז'ין זיע"א מול משטר העריצות והאופל של הצאר הרוסי ניקולאי ימ"ש
- פרק בתקופה היסטורית נכבדה ורבת עלילה -
מאת: אברהם יעקב זילברשלג
פורסם ב"המבשר", יום שישי א'דר"ח מרחשון ה'תשע"א-8/10/2010
הילה של קדושה וחן קדומים נסוכים על תיאורי ימי מלכותו של מרן הסבא קדישא עטרת תפארת ישראל מרוז'ין זיע"א. דברי ימי החסידות לכל ענפיהם מלאים בתיאורים עוטי אור כשלמה על הנהגתו הנאדרת בקודש ועל רום שגב קדושתו של הס"ק מרוז'ין, שכל גדולי הדורות נענו ואמרו אחריו כאיש אחד מקודש מקודש.
ספרים רבים ומאמרים אין ספור נכתבו על דמותו המופלאת אשר נישאה על שפתיים בחרדת קודש. חצר מלכותו אשר ברוז'ין שבאוקראינה היתה אבן שואבת להמוני חסידים ולרבים מגדולי ישראל שסרו לראות את הפלא הגדול שהפליא את כלל עולם החסידות והיהדות, ואורו בהק וזרח כאור שבעת הימים.
כל יודעי דת ודין מכירים את יציאתו של הצדיק מרוז'ין חוצץ נגד הצאר הרוסי ניקולאי, התנגדות שעלתה לו במאסר ממושך שבעטיו נאלץ לברוח מרוסיה בסופו של דבר. אולם מעטים בלבד מכירים לפני ולפנים את מסכת ההתנגדות האיתנה ששורשיה במלחמת הקדושה עם כוחות הטומאה, ופרטיה מאלפים ומרעישים. ביריעה הבאה ננסה לסקור, בקצרה, חלק מאותם פרטים מאלפים של המערכה הממושכת שניהל הצדיק מרוז'ין מול כוחות הטומאה והאופל של הצאר הרוסי הצורר ימ"ש.
עלייתו של ניקולאי על כסא הקיסרות הרוסית
בשנת תקפ"ה, לאחר מערכה קצרה בעקבות מותו של הצאר אלכסנדר הראשון, אחיו של ניקולאי, עלה על כס המלכות הרוסית הצאר ניקולאי הראשון. משך כשלושים שנה, עד שנת תרט"ו נאנקו אזרחי רוסיה בכלל, והיהודים בה בפרט ובמידה מרובה, תחת עולו המעיק. "צאר הברזל" כפי שכונה הצאר ניקולאי, נודע כשליט עריץ ואכזר מאין כמותו. שלטונו היה מוחלט וטוטליטרי. אכזריותו כלפי נתיניו היתה ידועה לשמצה, אולם אכזריותו כלפי אחינו בני ישראל לא ידעה גבול והיתה כמעט ללא תקדים. גם במדינה שבה מעולם לא נהנו היהודים מזכויות בסיסיות, היו שנות שלטונו איומות ונוראות. במשך שלושים שנות שלטונו הוציא ניקולאי אישית מתחת ידו למעלה משש מאות גזירות איומות, בהם ראה את "תיקון היהודים", עפ"ל, ומטרתן הייתה למחוק כל שם ושארית לעם בני ישראל ולהביא להתבוללותם וטמיעתם.
גזירת הקנטוניסטים
הגזירה הקשה ביותר שיצאה באותם שנים אפלות היתה גזירת הקנטוניסטים, אותה הוציא ניקולאי שנתיים ימים לאחר שעלה על כסאו, בשנת תקפ"ז-1827. במסגרת חוק זה גויסו רבבות ילדים יהודיים לצבא הרוסי בכפיה ובאלימות קשה, כשרובם נאלצים להמיר את דתם ורבים אחרים מקפחים את חייהם בצורה טראגית במשך שלושים וחמש שנות השירות בצבא. גזירה זו ידועה בתולדות ימי עמנו כאחת הגזירות האכזריות והנוראות שידענו.
מעטים העזו לצאת חוצץ נגד שלטונו העריץ. רבינו הקדוש מרוז'ין, לא חת ולא נרתע, וכמלך ישראל יצא למערכה כבדה וגלויה, ואף כי נאלץ לשאת סבל רב עקב כך, לא הניח ממלחמתו זו עד יומו האחרון. הרבי מרוז'ין לחם את מלחמתם של הקנטוניסטים האומללים, והשתדל לפעול ככל יכולתו למענם. הוא קירבם והביאם תחת חסותו, ורבים מהם שהו בחצרו. הוא אף הסתכן והבריח חיילים מן הצבא והחביאם בארמונו.
בגודל חרדתו וחיבתו לקנטוניסטים, רבינו ציוה לאשר על ביתו, כי בכל עת ובכל שעה כאשר יגיעו אל ביתו אותם אנשי חיל מגויסי הצבא, יניחום להיכנס לפניו בכל שעה ויהי מה. אירע פעם בעת אשר ישב כבר בסדיגורה, לאחר בריחתו מרוסיא, הגיעו אל חצרו של רבינו שני חיילים יהודים שהבריחו את הגבול שבין רוסיה לאוסטריה כדי לחלות את פני רבינו במסירות נפש. החיילים נתנו לרבי קויטל עם פדיון נפש של שבעה רובל וזעקו בקול מר על גורלם העגום לאשר מכריחים אותם לחלל שבת ומועד ומטמאים את נפשותיהם במאכלות אסורות, וכיו"ב. רבינו הרגיעם וניחמם במילים משמחות לבב ואמר להם: אהובי, סערצי, קחו לכם בחזרה את הכסף שהבאתם לי, והנני מבטיחכם נאמנה שבעת בוא הגואל צדק במהרה תהיו אתם ושכמותכם ההולכים ראשונה לפני המחנה לפני כל הצדיקים לקראת משיח צדקנו.
סיפר הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלונים זצ"ל, כי אל רבינו הגיעה פתקא, קויטל, מאת שבעים ושניים חיילים יהודיים קנטוניסטים, ששלחו לרבינו מכתב בהול בעת מלחמת סובסטופול, ובה כתבו:
"אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, חוסה על שארית ישראל ואל יתערב דם טהור בדם טמא"!
רבינו שלח להם תשובה ובה מסר להם את ברכת קדשו, ואף צירף להם שמירה מיוחדת לכל אחד ואחד מהם. רבינו ציוה לחיילים היהודים ללבוש את התפילין עליהם בשעת הקרב בכל משך עת המלחמה. חיילים אלו היו פרשים מאומנים שרכבו על סוסים דוהרים, וכמובן שכולם היו בחזית הקדמית חשופים לכל פגעי המלחמה וסכנותיה, כשהם דוהרים הלוך ושוב בין היריות ומטחי האש והגפרית המתעופפים מכל עבר, אך באורח פלא, למרות שסביבם נהרגו מאות ואלפים, לא אונה להם כל רע ועד אחד כולם שרדו וניצלו ללא שום פגע. לאחר המלחמה הגיעו כולם כאיש אחד והתייצבו במשכנו של רבינו להודות לו ולהלל להשי"ת על ניסיו ונפלאותיו.
הרב ראובן ברים פירסם בשעתו בבטאון "תפארת ישראל" של חסידי בויאן (קובץ כ"ט, ניסן תשנ"ב), כי באמתחתו נמצאת שמירה מיוחדת שמסר הרבי לאחד החיילים, ספר משנת חסידים משנת תפ"ז, ובשוליו רשם אותו חייל יהודי אלמוני מעט מקורותיו, והוא מציין כי קיבל את השמירה מאת האי טהור גברא הריב"ש מרוז'ין...
כשהגיעה גזירת הגיוס גם לפולין בשנת תר"ג, הוחלט לשגר לסדיגורה את הרה"ק רבי יצחק מווארקא כדי לטכס עצה אצל רבינו כדת מה לעשות מול הגזירה. שני הצדיקים ערכו מכתב בקשה אל השר היהודי משה מונטיפיורי כדי שיפעל בדרגים מדיניים בינלאומיים לביטול הגזירה האיומה. רבינו אף ערך מכתב מיוחד וארוך אל השר מונטיפיורי ובו ביקשו להיכנס בעובי הקורה לפתרון הגזירה הזו. כן שיגר רבינו את חסידו הנאמן ר' ניסן בק בשליחות מיוחדת ללונדון כדי לזרזו לטפל בענין זה (הדברים הובאו בארוכה בבטאון תפארת ישראל, אייר תשמ"ו).
מלחמת הקדושה מול הסטרא אחרא
את המלחמה הכבדה מול הצאר החל רבינו עוד לפני שעלה הצאר על כס המלכות. בספרי חב"ד מסופר על המלחמה הסמויה שניהל רבינו בפמליא של מעלה נגד התמנותו, וכך מסופר בספר "תורת שלום", ממה שסיפר האדמו"ר הרה"ק רבי שלום בער מליובאויטש זי"ע – הרש"ב, מה ששמע מפיו של החסיד הישיש ר' משה לייב מברדיטשוב, ששבת ברוז'ין באחת השבתות בתקופה שלפני עלות ניקולאי על כסאו. דרכו של רבינו מרוז'ין היתה לשבת בזמן רעווא דרעוין בסעודה שלישית בחדר סגור ומסוגר, ורק מתי מעט ממקורביו ומחשובי החסידים והרבנים הורשו לשהות במחיצתו באותם זמנים נעלים. אותו חסיד ותיק, ר' משה לייב, הורשה לשהות בהיכלו של הרבי בסעודה שלישית, והוא סיפר כי רבינו ישב אפוף שרעפים, דמדומי חמה עמדו ברקיע ודמותו הקדושה בקושי נראתה, והנה נשמע מבין הצללים קולו הקדוש של הרבי:
"היו אצלי והודיעו לי כי הפמליא של מעלה הסכימה שניקולאי יהיה קיסר רוסיה. אמרתי כי אם צריכים את הסכמתי, איני מסכים! באו אלי עוד פעם והודיעו לי כי פמליא של מעלה בצירוף בית דין של מעלה כבר הסכימו שניקולאי יהיה קיסר רוסיה וביקשו את הסכמתי, ושוב עניתי שאין אני מסכים. אחר כך באו עוד הפעם ואמרו לי שכל פמליא של מעלה ובית דין של מעלה בצירוף קודשא בריך הוא ושכינתיה הסכימו ונמנו וגמרו על מלכות ניקולאי ומבקשים שאסכים אף אני, והוכרחתי להסכים לכך".
סיפר ר' משה לייב כי באותו זמן עוד מלך ברוסיה אחיו של ניקולאי, אלכסנדר הראשון, ודבריו של הרבי לא הובנו כלל. אך מספר שבועות אחר כך מת לפתע אלכסנדר, וניקולאי עלה על כס המלכות בחטף, תוך שהוא מהגה מן המסילה את האח הנוסף שהיה יורש עצר, ואז הובנו דברי נבואתו הפלאיים של רבינו.
שבת עילאית אפופת רזין
מסורת זו נשתמרה, כאמור, בבית חב"ד, אולם בגליון "מסילות", בטאון חסידי סדיגורה, הבאנו כבר לפני כעשרים שנה, את מאמרו של הגאון רבי חיים דובער גולבסקי, מפרקי זכרונותיו של החסיד הישיש הגאון רבי שאול ישכר ביק זצ"ל אב"ד מעז'בוז, ששמע מזקני החסידים שנכחו באותה שבת את התנהגותו המפליאה של הצדיק מרוז'ין בכל אותה שבת, והדברים נחקקו בזכרונו בפירוט רב, וכה סיפר:
באותה שבת, בשונה ממנהגו של הרבי מרוז'ין להתפלל בחדרו המיוחד, שינה הצדיק מדרכו והתפלל קבלת שבת יחד עם הציבור הגדול שהתאסף בחצרו ברוז'ין. התלהבותו של הרבי בעת התפילה הפליאה את כל הנוכחים שחשו כי משהו טמיר ונעלם מתרחש. קולו של הרבי בעת שאמר "בפרוח רשעים כמו עשב" בקע רקיעים, ותפילתו השתפכה בקול גדול: "להשמדם עדי עד"... הרבי שקע בדבקות עצומה בטרם סיים את אמירת המזמור "להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו", ורטט של חרדה מפני הבאות עבר בין קהל החסידים. עם תום התפילה הסתגר הרבי בחדרו ולא פנה לעשות קידוש כהרגלו, והחסידים נתקפו באימה גלויה. גדודים גדודים החלו לומר תהילים, ורק בשעה מאוחרת יצא הרבי מחדרו ועשה קידוש. מיד אחרי הקידוש החל לומר דברי תורה על מילות הזמר "משוך חסדך ליודעיך קל קנא ונוקם", המורכב משני פסוקים שונים. הרבי אמר בלהט כי מילים אלו מכוונות על הגלות המרה במלכות רוסיה, כי תיבת משך משמעה קליפת מוסקבה, כדברי הפני משה בפירוש הירושלמי מגילה דף י', ואנו מבקשים מהשי"ת שינקום נקמתנו מאת אותה קליפה. עתה הוא זמן עידנא דריתחא במרומים, המשיך הרבי בדבריו הנוקבים, וצדיקי הדור אין ביכולתם להמתיק את הדינים...
הרבי ישב אפוף שרעפים ולפתע נשמע קולו הבוקע את הדממה הנוראה: "בשמים מכינים לנו מלך קשה כהמן, אולם אני הנני הנין של המגיד הגדול והנכד של המלאך הקדוש, הנני השליח של כל צדיקי הדור ואני שליח ציבור לומר כלפי שמיא בקול ברור: לאו! איך זאג ניין! אין אני מסכים בשום פנים ואופן עם הגזירה הנוראה שניקולאי הרשע יהיה מושל בכיפה"...! ברור שליבות החסידים רטט מחרדה, וכולם הצטופפו משתאים וחרדים מפני הבאות.
גם למחרת בשולחן יום השבת המשיך הרבי לדבר בארוכה על משמעות "ה' מלך גאות לבש, אדיר במרום ה'", והכריז כי אף שפמליא של מעלה הסכימה ודרשה שאותו רשע יהיה קיסר רוסיה, אך צדיקי הדור ובית דין של מטה אינם מסכימים לכך. אני נכד של דוד המלך, ומלכות בית דוד אינה חוששת אפילו מניקולאי הרשע". בהמשך דבריו נשמע מפי קדשו כי הוא אף מקבל עליו עול מסגר ובריח לשם המתקת הגזירה, והדברים הובנו לאשורם רק שלוש עשרה שנים מאוחר יותר כשרבינו הושלך לבור הכלא על ידי הצאר הרוסי הרשע.
בסעודה שלישית שוב נשמעו מפי הרבי דברים נוקבים עד תהום רבה אודות הקליפה הקשה ועל שלטון הרשע העתיד להתחולל ברוסיה, ואת דברי קדשו סיים במילים: "גזירה היא מלפני עתיקא קדישא אין סוף ב"ה, ולדאבון לב את הנעשה אין להשיב, אולם, "כי גרתי משך", אם יהודים יתחזקו בשמירת תרי"ג מצוות, "גרתי", כי אז אף שיושבים תחת שלטון "משך", עם כל זה יהיה "שכנתי באהלי קדר", תשרה השכינה אף באהלי כוחות האופל, אהלי קדר, וצד הקדושה יגבר".
כך חזה הרבי מרוז'ין מראש את עלייתו של הצאר צורר היהודים, בהכריזו עליו מלחמה גלויה.
מחצר ארמונו שברוז'ין, ניהל הרבי מערכה כבדה ללא חת מול השלטון הרוסי, שכללה הן ענינים רוחניים נעלים ומלחמה סמויה ושמימית, והן שימוש באמצעים של השתדלות ופעולות טבעיות גלויות לעין.
המאבק על הקמת בית הכנסת בבריסק על ידי הרוסים
את הסיפור הבא הנחיל לדורות הבאים כ"ק האדמו"ר הרה"ק רבי ישראל מקרלין-סטולין (ה"פרנקפורטר" ע"ש מקום מנו"כ), ה"ינוקא" זצוק"ל, שסיפר לבניו הקדושים את מלחמתו של הרבי מרוז'ין נגד הקליפה של ניקולאי.
החל משנת תק"צ, עת פרץ במלוא עוזו המרד הפולני של האיכרים נגד הרוסים, התחוללו קרבות רבים בכל רחבי הארץ בין כוחותיו של ניקולאי נגד המורדים. במסגרת המלחמה הקשה הוחלט לחזק את מחוזות הארץ במבצרים ובמחנות צבא, וכך הוחלט בשנת תקצ"ד, לפנות את איזור העיר העתיקה של בריסק כשמובטח לכל אזרח כי יקבל פיצוי מלא עבור ביתו. רוב בתי העיר העתיקה וביניהם בתי היהודים, הועתקו ממקומם, וכן גם בית הכנסת הגדול העתיק של בריסק. בהוראת הצאר, הועבר סכום כסף גדול ליהודים כדי לבנות את בית הכנסת במקום חדש בפאר רב, ואילו במקום ביהכ"נ הישן נבנה מבצר רוסי רחב מימדים.
באותו זמן, ביקר אצל הרבי מרוז'ין מחותנו הרה"ק בעל ה"בית אהרן" מקרלין זי"ע. הרבי ציוה להוציא מן החדר את כל הנוכחים, ורק המחותן, הרבי מקרלין, ושני בניו, נשארו בחדר. שאל הרבי מרוז'ין את מחותנו: "מחותן, האם מכירים אתם את הרב דבריסק רבי אריה לייב קצנלבויגן? היודעים הנכם, מחותן, כי הקליפה הכניסה את כולנו "לתוך השק" (און זאק אריין)? הן לא עמדו לו לרבה של בריסק כוחו הגדול בתורה ויחוסו הנשגב, והקליפה הרוסית השתלטה על בריסק, מבצר התורה. הנה הרשע ניקולאי הולך לבנות מבצר לצבאו בבריסק רח"ל, ועקב כך הולכים להרוס את העיר היהודית העתיקה כדי שיוכלו לבנות מבצר לסטרא אחרא רח"ל. הן אותו אבי אבות הטומאה, הצאר הצורר ניקולאי החליט לבנות מעוז ומגדול לטומאה דווקא על אדמת קודש של בית הכנסת העתיק והגדול דבריסק, מקום בו הרביצו תורה וקדושה מאות שנים, ובאותו מקום קדוש הולך הרשע הזה להכניס את ניצוצות הקודש לתוך הקליפות רח"ל, ואילו רבה של בריסק, נכדם של המהר"ם פאדווה ובעל ה"משאת בנימין" ויתר קדושי עליון, מניח לזה ואינו יוצא להזעיק עולם ומלואו נגד כוחות הטומאה?...
"הן יודע כבוד המחותן – פנה הצדיק מרוז'ין אל זקני הק' מקרלין - את הסוד של "חסד לאומים חטאת", הרשע משלם טבין ותקילין ויהודי בריסק מניחים לו ללכוד אותם ברשתו, מי יודע כמה מעכבים בזה את הגאולה באותם מתנות כסף שהרשע נותן ליחידים, ויתרה מכך ממה שהרשע משלם לקהילה לבנות בית כנסת גדול וחדש בעיר בריסק על חשבונו. מי יכול לשער גודל הצרות והאסונות שעלולות לצמוח מכך רח"ל"?
תוך כדי שהרבי מרוז'ין אמר דיבורים נוקבים אלו, כופף הרבי את ראשו אל השולחן מרוב צער ופניו החוירו כליל. מחותנו הרה"ק מקרלין לא יכול היה לראות בצערו של הרבי מרוז'ין והוא ניסה להרגיע את רוחו הנסערת באומרו שמנגד האוסטרים מקימים בגליציה שרשרת של מבצרים כנגד הרוסים, שמרכזם יהיה בעיר פשמישל, שהיא מרכז של תורה וקדושה ב"ה. אולם הרבי מרוז'ין לא שעה לדברי הניחומים הללו ונענה ואמר:
"הקיסר האוסטרי אין ביכולתו לעמוד מול כוחות הטומאה והקליפה של הרוסים. אמנם פעם בימים עברו היו בגליציה מבצרים גדולים נגד כוחות הקליפה, בליז'נסק ובלאנצוט, ברימינוב ובפשעווארסק, אחר כך גם בזדיטשויב, ברופשיץ ובסטרליסק, שם לחמו כראוי מול כוחות הטומאה, אך כהיום הזה שוב אין מי שיכול למנוע את התפשטות כוחות הטומאה של הקליפה הרוסית, הקיסר ניקולאי הרשע אינו מסתפק בכך שהוא משלם הרבה כסף ליהודי בריסק על כל בית שהוא מפנה ממקומו, שבזה ממש מפרנסים אתה קליפה, אלא עוד מגדיל לעשות ולבנות בית כנסת גדול ומפואר ליהודי בריסק, ואם אמנם יהיה ביכ"נ זה גדול ומפואר לכבוד ולתפארת ח"ו, לשם ולתהילה, אוי ויי" – כפף הרבי מרוז'ין שוב את ראשו בצער עמוק – "אבי אבות הטומאה הרשע תפס אותנו אל בין המצרים, מחותן יקר! הן יודע הנך את הסוד הכמוס של השעיר לעזאזל, אולם כאן, ירחם ה', קורה ההיפך, אותה קליפה נוראה וכח הטומאה היא הלוקחת עוז ושלטון באמצעות בניית ביהכ"נ, כי רק ע"י ניצוצות הקדושה יש לה קיום, כך יש לקליפה אחיזה בתוה"ק ח"ו, זה מאות בשנים לא הי מלך רשע כאותו ניקולאי שונא ישראל שהפר חוקי ה' והצר לבניו של מקום, ומדוע זה נשארתי אני לבדי ללחום כנגדו וכל צדיקי דורנו מסתתרים ואינם מרעישים עולמות כנגד הרשע הנורא הזה?
והמשיך הצדיק מרוז'ין להרצות לפני מחותנו הק': "הן המדרש בבראשית רבה (טז, ד) רומז כי בארבעת הנהרות המוזכרים בפסוק בפרשת בראשית מרומזים ארבעת הגלויות, והמדרש אומר על הנהר פרת, "שהפירה והצירה לבניו", היינו שאותו שלטון בגלות הפר חוקי ה' ותורתו והצר לבניו של מקום, אם כן עלינו להתחזק ולהתפלל להשי"ת שיקויים במהרה סיפא דהמדרש "פרת, שאני עתיד להיפרע לה", הן בזמן שדינים מתגברים כנגד עם ישראל, תפקיד צדיקי הדור הוא להמתיק את הדינים, אולם בעידנא דריתחא, יש להזכיר את הסוף שלהם, "והנהר הרביעי הוא פרת", איתא שם במדרש פרת על שם סופה, כדכתיב "פורה דרכתי".. זקני המלאך זי"ע אמר דידוע שבזמן שהשכינה שרויה על ישראל באדמתם ובית המקדש קיים, אזי נקראים כנסת ישראל בבחינת בעולה, ובזמן שישראל בגלות נקראים ישראל עזובה שוממה, וזקני המלאך הק' נתן סימנים על מעשה אדום על פי המובא בזוה"ק עה"פ ולאחותו הבתולה שמביא כל סוגי הנקמות שיקויימו באדום, וכהיום הזה בשלטון הרשע ניקולאי – סיים ואמר הרבי מרוז'ין – נתקיימו בה במלכות הרשעה של הרוסים כל אותם סימנים שמסר זקני המלאך הק', וכמאמר הזוה"ק שאמר "וכל כך למה, בגין דגרמו לכנסת ישראל למהוי שכיבת לעפרא בגלותא ולמנפל לארעא", וזה מה שעשה הרשע ניקולאי לעם ישראל, ולכן יש להתפלל שיקויים כי יום נקם בליבי ושנת גאולי באה, וקודשא בריך הוא ילבש לבושי נוקמא כמאמר הזוהר שם".
את כל אריכות הדברים הללו סיפר הינוקא קדישא מקרלין זי"ע לבניו, שהטעים כי לאחר שיחת קודש זו היה זקנו הרה"ק ה"בית אהרן" מקרלין בבריסק כמה וכמה פעמים, ולאחר ששמע דיבורים מפורשים אלו דנפקו מפום ממלל רברבן של קדוש ישראל מרוז'ין, אודות כוחות הקליפה שהתרכזו בבניית ביהכ"נ החדש בבריסק, לא התקרב לאיזור בית הכנסת הגדול החדש ולא בא בשעריו כלל וכלל.
בנו של ה"ינוקא" מקרלין, כ"ק האדמו"ר רבי יוחנן זי"ע מקרלין, סיפר לרב ביק זצ"ל גם הוא את כל הסיפור ששמע בעצמו מפי קדשו של אביו, והוסיף ואמר: "את הסיפור המפעים והמרטיט הזה שמעתי מפ"ק דאבא מארי זצ"ל פחות משנתיים לפני מלחמת העולם הראשונה. אח"כ כשפרצה המלחמה העולמית, ובעקבותיה קרה החורבן הנורא, ומטו מוסדי עולם, והתרחשה המהפכה הבולשביקית שבילבלה את כל העולם, באותו זמן שמענו שהגרמנים והבולשביקים התכנסו יחדיו לדון בהסכם השלום במבצר בבריסק, ואמר לנו אבינו הק' שיש לו בקבלה שאותו מקום הנקרא "ביאלי פלאץ" – "המבצר הלבן", עומד על מקום בית המדרש הישן הגדול של בריסק שבו היו מוסרים כל גדולי הדורות את שיעוריהם והוא היה מקום של תורה ותפילה מאות בשנים, עד שנחרב בתקופת ניקולאי ובו נבנה המבצר הרוסי. כשנודע שטרוצקי, שהיה מזרע ישראל, חתם על הסכם השלום עם הגרמנים באותו מקום, הדבר עשה לו כנפיים בכל העולם, ואבינו זי"ע אמר כי יש להתבונן ששני כוחות הטומאה הכי גדולים בעולם, הרוסים והגרמנים, חותמים ביניהם ברית ידידות ושלום באותו מקום שהפך למבצר כוחות הטומאה רח"ל, ענין זה ממש הוא כדוגמת ברית השלום שעשו ביניהם מדין ומואב כנגד עם ישראל, ורואים בחוש איך הרה"ק מרוז'ין בעיניו הצופיות למרחוק חזה זאת עשרות שנים קודם לכן ברוח קדשו".
מאבק הקדושה בעיר הקודש ירושלים ת"ו
המאבק בין כוחות הקדושה מצד מרן הסבא קדישא מרוז'ין זיע"א, מול כוחות האופל והטומאה של הסטרא אחרא בדמות הצאר הרוסי ניקולאי ימ"ש, לא נותרו רק בגבולות שטחי רוסיה, אלא נישאו גם למרחקים. קשה להבין את מאוויו של הצאר הרוסי לתקוע יתד בתוככי העיר העתיקה של ירושלים עיר הקודש, שלא דרך אותה הבנה מעמיקה שבה ראה רבינו את דמותו השנואה והמשוקצת. כשנודע לרבי כי הצאר זומם לרכוש שטח רחב ידיים סמוך ונראה להר הבית כדי לבנות בו שיקוץ שומם, הוא מיהר על אתר ושלח את שליחו הנאמן החסיד רבי ניסן ב"ק, כדי להזדרז ולקנות את אותו שטח לפני שיפול ברשתו של הצאר הרוסי.
הרבי שלח סכום כסף עתק כדי לגאול את חלקת הקרקע, וציוה לחסידו ר' ניסן לבנות במקום בית כנסת גדול ומפואר, בהבטיחו כי דרכו יעברו כל תפילות ישראל מכל העולם עד בוא המשיח. ציוויו של הרבי נשמר והוצא אל הפועל, וברגע האחרון ממש הצליח ר' ניסן לרכוש את הקרקע מתחת לאפם של שליחי הצאר הרוסי.
חסידים מספרים כי כשנודע לניקולאי כי שליחיו של הרבי מרוז'ין הקדימוהו בשעה קלה ורכשו את המקום, הוא השתולל מזעם. "תמיד הוא מקדים אותי בצעד קל" צרח הצאר בזעפו.
שמע השתוללותו של הצאר הגיע עד לארמונו של הרבי ברוז'ין, והדברים הסבו לרבי קורת רוח מרובה. "מאבק איתנים מתחולל בינינו" העיד הרבי. "שנינו נולדנו באותו יום ובאותה שעה, ואילו הייתי מקדימו במספר דקות הייתי מנצחו כליל, אך כיון שנולדנו באותה שעה, והרשע הקדימני בעולם במספר דקות, אמנם לא אוכל להכניעו כליל, אך גם הוא לא יוכל לי ותמיד אצא מכל מאבק כשידי על העליונה" הפטיר הצדיק.
כשמסרו לרבי מרוזין כי הצאר ניקולאי מתרברב כי טרם נוצר קליע האקדח ("קויל" בשפת האידיש) שיוכל לו, נענה הרבי בבת שחוק: "ה"קויל" נוצר גם נוצר, הן זהו בני אברהם יעקב'ניו, הקול קול יעקב"...
היה זה בנו של הצדיק מרוז'ין, מרן אדמו"ר הזקן רבי אברהם יעקב מסדיגורה זי"ע, שהוציא מן הכח אל הפועל את תכניתו הגדולה של אביו מרוז'ין, ובימיו הושלמה בניית בית הכנסת הגדול והמפואר "תפארת ישראל" בעיר העתיקה. הצאר הרוסי נאלץ להסתפק בתחליף מחוץ לחומות, בשטח המוכר עד היום כ"מגרש הרוסים", בו הקימו שליחי הצאר את המרכז הרוסי הנוצרי בירושלים, כשהם מביטים בחירוק שיניים על בית הכנסת הגדול והמפואר שהוקם על ידי שליחי הרבי מרוז'ין בתוככי העיר העתיקה.
עוד רבות היו תלאותיו של הצדיק מרוז'ין מידי אותו עריץ רשע. עלילה זדונית הושתה על הרבי על ידי שונאיו המשכילים, ומסופר כי הצאר ביקש להתבונן בדמותו של הרבי מקרוב. "עיניו – עיני מורד" פסק הצאר הרשע (החסידות, לר' אהרן מרקוס). הרבי הושלך לבור הכלא, ובניסי ניסים הצליח להשתחרר ולברוח משטחי רוסיה, עד שהגיע לסדיגורה שבתחום הממלכה האוסטרו-הונגרית, שם הקים את חצר ארמונו מחדש ובה הניח את היסודות לדורות שלשלת הזהב הנמשכים מאז ועד בוא הגואל.
בימי נכדו של הצדיק מרוז'ין, מרן אדמו"ר רבי ישראל מסדיגורה זי"ע, חלה קיסר רוסיה אלכסנדר השני, והיהודים הוכרחו להתפלל לשלומו ולומר תהילים לרפואתו. הרבי מסדיגורה נשאל כיצד לנהוג, והוא פסק: "יאמרו תהלים עבורו ויכוונו היטב בפסוק: יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה ונוע ינועו וגו'..." ואמנם, זמן קצר אחר כך פרצה המהפכה הבולשביקית ומכל זרע המלוכה של בית רומנוב, כל צאצאי הצאר הצורר ניקולאי נהרגו או נפוצו לכל עבר מבלי להשאיר לו שריד ופליט, בעוד, להבדיל, שלשלת המלוכה המפוארת של מרן הסבא קדישא מרוז'ין חיה וקיימת ומרבה פעלים וחילים לתורה ולקדושה עד בוא גואל.
המעגל ההיסטורי הושלם, ונצחון הקדושה היה שלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה